"מי שרוצה פותח את החלון"

אין, לפעמים אני לא יכולה לשתוק!

לפני מס' ימים הייתה לי פגישה עם לקוח בראש-פינה, כיף גדול בפני עצמו, אך לא על זה העניין.
בכניסה לחניה גדולה ניצבה בחורה וחילקה עיתון יומי חינם לנהגים. עד פה יפה וגם נאה.
א...מה... מה? ותודה למי שהמציא את הביטוי -

הנהגים בישראל נוהגים בצד ימין של הכביש. היינו ישובים בצד שמאל של המכונית! והיכן עומדת הבחורה לדעתכם?
נכון מאוד, בצד ימין של הרכב.

עומדת ולמרגלותיה שתי ערמות ענקיות של עיתונים לחלוקה.

לא חניתי בחניה הגדולה, כך שלא עברתי על פניה של אותה בחורה עם הרכב. רק ראיתי אותה מרחוק.
כל אימת שהגיע רכב היא הושיטה לפנים עיתון. מבחינתה, היא עושה את העבודה שלה.
נ-א-מ-נ-ה!

לאחר שעתיים, שכללו פגישה עם לקוח וקצת קריאה מקצועית, למי מהקוראים שמפשפש בזמנים, שבתי לרכב שלי.

ו...הפלא ופלא.
עומדת לה אותה הבחורה עם אותה הערימה.

מה זה פה? מנהרת הזמן? מיד חיפשתי את דאג וטוני.... מחד, עברו שעתיים ומאידך, לא עברו בכלל? האם שהיתי שעתיים ביקום דיגיטלי מקביל?

צבטתי את עצמי ביד.
"אח" זה כאב.
משמע, אני עוד כאן.

עברו שעתיים שלמות והבחורה באותו המקום, נחושה מתמיד לחלק את מכסת העיתונים היומית.

והנה הקישור לכותרת -
אני לא יכולה לשתוק, אז אני אומרת לבחורה: "את עומדת במקום הלא נכון". זה כמובן לאחר שמבטנו נפגשו, ברכנו זו את זו בברכת שלום הדדית ו...התחברנו :-)

ומסבירה: "הנהגים שנכנסים נמצאים בצד השני שלך.... החלון שלהם רחוק ממך".

ומיד אני מקבלת תשובת מחץ הסתדרותית, א-לה שנות החמישים: "מי שרוצה פותח את החלון!"
ברגע הזה נזכרתי ש... יש רגעים שדווקא השתיקה יפה להם.

אז חייכתי לעצמי והמשכתי בדרכי.
טוב יש לי זמן לנהל והמשך מטלות, הלא-כן?!

והנה אני כותבת לכם ואומרת באופן ברור ונחרץ: הלקוחות שלכם לא מעוניינים במוצר/שירות שלכם. זה התפקיד שלכם והאחריות שלכם לגרום להם לרצות! ואם תצפו שהלקוח גם ירצה, גם יתאמץ וגם יעשה משהו בנדון כך סתם לבד מעצמו בגלל שאתם קיימים. אם תתנהלו כך, אתם עתידים להישאר עם... ערימה גדולה מאוד של עיתונים לצידכם!

סיפא: נכון שמי שיוצא מהחנייה נמצא בצד בו עומדת מחלקת העיתונים, אך זה לא באמת פוסט על חלוקת עיתונים... 

מה הקשר בין סנדלי גטה והעסק שלך?

אחד הדברים המסוכנים ביותר שאני מכירה, סכנת נפשות אמיתית! זה... להיכנס למקלחת לאחר שבני בן ה-11 התקלח.

כמויות השמפו שהוא מצליח לשפוך על הרצפה הן בלתי יאמנו ובשילוב רצפת האבן המעובדת נוצר משטח החלקה שלא מבייש את טובי המשטחים.

מרכז קנדה אצלי בבית כל יום בין השעות 19:00 – 19:30. חינם אין כסף.


עכשיו, אם אתה אדם אמיץ, תכנס.
אתה עשוי למצוא את עצמך בפוזיציות שכבר שכחת שהן קיימות או בכאלה שאיש טרם גילה שהן אפשריות מבחינה מדעית למין האנושי....! פוזיציות שלאחר שתתאושש מהן תהיה משוכנע שהשמש סובבת סביב כדור הארץ ולא להיפך. מסתבר, אם- כן, שטעה רשם הפטנטים של ארה"ב כשקבע בשנת 1899 ש"כל מה שהיה צריך להמציא, כבר הומצא..."


הוא לא היה אצלי באמבטיה לאחר שבני סיים לפזר את כל השמפו על הרצפה. לשיר. לשים את הבגדים הנקיים ב...כביסה ולקנח במגבת חדשה ונקייה המוטלת כגוויה חמה על הרצפה. אה, כן וגם להשפריץ מים על הגוף, לסבן ושוב להשפריץ, הפעם, לכל עבר. לכיוונים שקשה להבין איך ניתן להגיע אליהם ביד לא מאומנת. המקלחת. גרסת 2010.


לא פחות מפחיד מהנוסע השמיני...


ואני. אני צריכה להיות במצב ערנות מוחלטת מרגע הדלקת האור ואילך. לזכור ולא לשכוח מי היה כאן לפניי. נדמה שבאופן מדהים ולא נהיר דיו למדע המקובל, אני הופכת לגיישה יפנית בקימונו חונק ומגביל. צועדת צעדים קטנים – קטנים, מהוססים משהו בסנדלי גטה קטנטנים. החיפזון באמת מהשטן – צדק מי שאמר.


צעד אחד שגוי והתוצאה ידועה מראש.

ולמה אני מספרת לכם את זה?


חוץ מהעובדה ששוב כמעט הגעתי ל... שלב הסופיות באליפות אנטארקטיקה להחלקה אומנותית והילד התם והרך כבר ישן... כך שאין עם מי לדבר. ולגבי מחר בבוקר, אני חותמת שכבר יהיו נושאים אחרים על סדר היום משתשוב אליי הכרתי והבליטות שעל גופי תפסקנה לכאוב בעוצמה של 8 בסולם ריכטר ושוב איווכח לדעת ש ... כדור הארץ הוא זה שסובב סביב השמש ולא להיפך.


אני מספרת לכם את זה כי זו רמת הערנות הנדרשת בעסק שלכם.


כל הזמן היד על הדופק. בקרה (- לא ביקורת. יש הבדל) על מה שכבר נעשה ועל התוצאות שהתקבלו. מחשבה קדימה והלאה על יעדים חדשים ומטרות מלהיבות חדשות.

אחרת, אתם לא מתקדמים בעסק שלכם, אתם מתנהלים.


שרויים בהרגל ויום רודף יום והזמן עובר ופתאום... עשוי לקרות משהו שיהיה כל כך לא נעים ולא רצוי, כמו הכנסה מאוד נמוכה, ריבוי שעות עבודה, השקעה אין סופית של תשומות ללא כל תפוקות נראות לעין. מה שעלול לגרום לכם, קודם-כל, להתבלבל ולא להיות בטוחים מי סובב סביב מי – כדור הארץ סביב השמש או השמש סביב הירח?


או פשוט יגרום לכם להיות כל כך ממורמרים ומתוסכלים, כל כך שקועים עד צוואר בעסק שמנהל אתכם ולא אתם אותו, עד שלא תתפנו להרים את הראש לשמיים ולראות... איזה יום יפה היום.

מישהו מדבר כאן סינית?

אני לא מדברת סינית.
אז איך זה שכל כך הרבה בעלי עסקים ונותני שירות מדברים איתי סינית?????

לא ברור.

אולי בגלל ש"חן" באנגלית נכתב Chen והנה אני וג'קי קרובי משפחה...

אז על מה אני מדברת?
בבקשה -
הנה דוגמא של שיחה עם חברה לבניית וקידום אתרים.
אסנת: שלום אני רוצה לברר פרטים לגבי בניית וקידום אתר.
 ועונה לי בחור נחמד בזו הלשון.

בחור: אין בעיה. והנה מתחילה הסינית - "נבנה לך אתר ברזולוציה של 800 פיקסלים..."
אני שמעתי: "דינג צ'ינג מינג..."

בחור: "נוסיף לך באנר ו-PopUp"
אני שמעתי: "ווינג צ'אנג דונג..."

בחור: "ואז נרשום לך את הדומיין והסאב-דומיין על אותו Server..."
"צ'ילאנג מינג וודינג..."

בחור: "יהיה לך גישה מלאה ל-HTML אם תרצי לשנות משהו בהמשך. וניתן גם לעשות לך קמפיין PCC בגוגל אדוורדס ו-SEO"
אני שמעתי: "וילאנג דינד דינג פינג צ'ינג דאו..וון טון"

אז בלית ברירה, אני עונה לבחור החביב:
"טוב, אז אתה יודע מה תוסיף להזמנה 2 מרק תירס, עוף חמוץ מתוק, 2 אגרול ובננה מטוגנת"

"אבל אנחנו לא מסעדה סינית גברתי" הוא משיב.

"מה, אתם לא מסעדה סינית?"
"לא".
"אתם השגרירות הסינית?"
"לא".

"אז למה אתה מדבר איתי את כל הסינית הזו?" אני שואלת.

מדוע באמת הוא מדבר איתי סינית?
מה לא בסדר בזה?

ומה הטעות העסקית כאן?
מה הטעות התקשורתית ממדרגה ראשונה?

תשובה:
הטעות היא שהבחור מדבר איתי על מאפיינים, ועוד בשפה מקצועית, בעוד אותי מעניין התועלות!
אם אינני אדם טכני, זה סינית עבורי כל המידע הזה.

מה שכן מעניין אותי בתור לקוחה זה התועלות עבורי.
מה יצא לי מזה?

הקיצר,
דברו עם הלקוחות שלכם על תועלות ולא על מאפיינים.
כך תדברו באותה השפה ששניכם יכולים להבין. לא סינית חד-צדדית.

דוגמאות:
1. במקום: זה קפה מסוג רובוסטה מדרום אנטארקטיקה....
   התועלת: קפה ארומתי שמתאים לאוהבי קפה חזק.

2. במקום: בקבוק מים מינרלים של חצי ליטר עם פקק נשלף.
    התועלת: בקבוק נישא, קל ולא מטפטף.

3. במקום: סוכריות עדשים M&M
    התועלת: השוקולד יימס לך בפה ולא ביד. זו אגב גם הסיסמא הפרסומית שלהם. המבוססת על תועלת ללקוח ולא  מאפייני המוצר. 

הבהרה: אין לי כלום נגד סינית. להיפך, באופק מתוכנן טיול.
בהצלחה,
אסנת.

ברכותיי, זכית בפרס נובל לשלום!

אוקטובר בקונספט בסימן השלמה - Acceptance

כיצד לפעול מתוך עוצמה ומיקוד?

כיצד להתנהל ברמות אנרגיה מקסימאליות.

בנסיעתי האחרונה לחו"ל, חל עיכוב, לא קטן, בלוח הזמנים של הטיסה חזרה. ממש לא מתאים לי. המשמעות, מבחינתי, היא עיכוב בהגעה הביתה, נהיגה בשעות העומס, ובקטנה - עוד כמה שעות שינה חסרות. ואם אאחר ביותר משלוש שעות, אצטרך לבטל את השתתפותי בסמינר אינטרנטי מקצועי שנקבע לאותו היום.

כפריקית של תכל'ס ותוצאות, תכנון, ניהול זמן וארגון הם מהצדדים החזקים שלי. ולכן הייתה לי תכנית מבעוד מועד. בתכנית, הכל היה מסודר פיקס. אני מגיעה בזמן, הילדים עדיין לא בבית, אני מניחה לכל אחד מהם את מתנתו על מיטתו ומתפנה להשלמת שעות שינה. לאחר מכן, מטפלת במיילים חשובים, ומסדרת, כלאחר כבוד, את הכבודה במקומה. כך מגיעה רעננה וערנית לסמינר האינטרנטי. מושלם. יש יותר טוב מזה?


אך התכניות השתנו ולא בגללי.
עכשיו, הייתה לי בחירה.
הבחירה לבחור את התגובה שלי.
ובמילותיו של ויקטור פרנקל: "היכולת לבחור את עמדתי במערכת נסיבות נתונה".


בתוך שכך, לא רק שחל עיכוב בטיסה, גם עוכבתי בכל נקודות הבדיקה האפשריות לאורך מסלול העלייה למטוס. משום מה, קהל גדול חולף על פניהם של אנשי הביטחון, ואת מי עוצרים? ניחשתם נכון, אותי. ואז שוב אותן שאלות, פשפוש קל בחפציי. דבר שהופך למביך יותר ויותר ככל שמתקדמים לכבש העלייה למטוס.


כנראה, שאני נראית חשודה...
וזה בדיוק העניין, אין לי מושג מדוע מתשאלים אותי!
וגם לא יכול להיות לי, כי כל דבר שאסיק יהיה בגדר השערה ופרשנות.


בסופו של דבר, הנחיתה בארץ התאחרה קלות - עיכוב של ארבע שעות. התכנית המקורית שלי תויגה כתכנית מושלמת אך .... ביצוע כושל. בבית, חיכו לי ילדיי ובן זוגי עם שלט "ברוכה הבאה" ועוגה מפונפנת שנרכשה מבעוד מועד (-כן, גם הוא מאורגן). ואני הייתי פנויה להתענג על זה. לראות את מה שיש בחיי ולהכיל את זה.


בכל מקרה, התקבלה החלטה שעם התיק האדום, לא טסים לחו"ל ....
נוסע אחר בטיסה, בחר להגיב לאותן הנסיבות בצורה אחרת. הוא רטן כבר בטרמינל, שוחח בנייד בקולי קולות תוך שהוא מסביר, מאשים ומאיים בתביעת חברת התעופה על העיכוב בלוח הזמנים. כל נותן שירות ואפילו קציני הביטחון זכו למקלחת צוננת.


ואז הוא התיישב, אדום כולו מחימה בוערת, מנגב את זיעתו. מתנשף בכבדות. כעוס, נע בין אגרסיב לפסיב-אגרסיב ו...צודק. תאמינו לי, מחזה לא נעים.


כמובן שאין לי מושג מה נסיבותיו של אותו נוסע ואת זה יש לציין. 
ועדיין, הייתה כאן מערכת נסיבות נתונה שלא היה לו ולי שום השפעה עליה. זו עובדה!


והדבר האפקטיבי היחיד שניתן לעשות במקרים שכאלה זה לקבל את המציאות כפי שהיא ולהפסיק להתווכח איתה. היינו, לחתום הסכם שלום עם המציאות.


***
לעתים אנו מבזבזים כל כך הרבה אנרגיה ומשאבים בלהתווכח עם המציאות. בלא להסכים עם מה שקורה. בלהתנגד למה שקורה ולהתמקד ב- "כמה זה לא בסדר" או לא נוח לנו.


הדרך היעילה ביותר ללחץ ושחיקה, לפגיעה באפקטיביות שלנו ובעוצמה שלנו, היא להתווכח עם המציאות. עם מה שקורה, עם מה שקיים.


האמת היא, שיש קשת רחבה של תגובות, רגשות, הלכי רוח גם אם כרגע נדמה שאנו מסוגלים לאופן תגובה אחד. זהו ההרגל ההתנהגותי והמחשבתי שלנו, אך הרגלים ניתן לשנות.


נכון, זה לא קל, זה קשה.
אז מה?
ולטוס לחו"ל בלי התיק האדום, יש לכם מושג כמה קשה יהיה?! ובכל זאת...

ולכן, שאל את עצמך:
• היה ואקבל את המציאות כפי שהיא, בכל הנוגע לדברים/התרחשויות שלא בשליטתי, האם יועיל לי הדבר?
• במה יועיל לי?
• מה יהיו התוצאות של השלמה וקבלת המציאות כפי שהיא?
• על מה אם כן אוותר?
• מה ארוויח?

ואם בחישוב כולל הרווח יהיה גדול יותר מההפסד, הנה כבר הרווחתם.

לחתום הסכם שלום עם המציאות משמעו להפסיק לסבך את הפשוט. לקבל את העובדה שלא נוכל להשפיע על כל מה שקורה לנו, אך בהחלט נוכל להשפיע על התגובה שלנו לאירועים. למה שקורה.

וזה מתחיל ומסתכם בחתימת הסכם שלום עם המציאות.
בהפיכתנו לחתני פרס נובל לשלום בחיינו האישיים ו/או המקצועיים.