התלבטתי לא מעט מה לכתוב בפוסט הבא שלי. הנה רק יצאתי לדרך בכל הנוגע לבלוגים ועדיין אינני שולטת לחלוטין בפלטפורמה הזו. לא בטוחה מה כל כפתור עושה או לחיצה עליו תעשה. כל שכן, חוששת שאמחק את מה שכבר עיצבתי וכתבתי. ובעודי מתלבטת מגיחה מחשבה נוספת לראשי. מחשבה לא מפרגנת כל-כך. מחשבה שאומרת לי ש"אם את לא יודעת איך לעשות את זה הכי טוב שאפשר, אזי עדיף שלא תעשי בכלל!".
ואני מכירה מחשבות מסוג זה. מחשבות שכל כוונתן זה להשאיר אותנו בדיוק באותו המקום - מחשבות "סטטוס קוו" אני קוראת להן. כביכול, עצה נהדרת ואפילו מהוגנת דיו. בפועל, שיתוק.
הלכה למעשה, אי עשייה המעוגנת באידיאולוגיה מוערכת הקוראת למצויינות, יסודיות ומקצועיות שגם אני עצמי דוגלת בהן.
אה מה מה, "מחשבות סטטוס קוו" הן מחשבות מהסוג החבלני. "מאווי מרמרה" במוח.
אלימות מחשבתית אישית. הן מחבלות בתפיסה העצמית שלנו, במסוגלות העצמית ובעיקר מרפות את ידנו מעשייה כלשהיא.
ואז התבהרה לי התמונה ו...המחשבה. מצליחנים מקבלים החלטות ולא מתלבטים ארוכות.
מצליחנים יוצאים לדרך גם אם לא רואים את כל הדרך כולה. מצליחנים לומדים תוך כדי הליכה. תוך כדי טעויות ובעיקר לומדים מהטעויות וממשיכים הלאה.
מצליחנים נוקטים יוזמה ועסוקים בעשייה.
אז הנה גם אני מיישמת את מה שאני יודעת, מלמדת, מאמנת ומנחה.
הנה כתבתי ופרסמתי את הפוסט השני שלי. מקווה שהתלבטויותיי הועילו לכם. אשמח לשמוע.
שלכם,
אסנת.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה