יום חמישי

"צעד קדימה, שניים אחורה" התגברות על הקושי שבשינוי.

רבים הם האנשים שרוצים שינוי בחייהם – כל אחד והשינוי הרצוי לו. חלק מאיתנו אפילו יוצאים לדרך של שינוי ומצליחים לבצע שינוי בחייהם האישיים או המקצועיים. אך, לעתים, באותה המהירות חוזרים לנקודת ההתחלה - למה שהיה קודם, וכל זכר לשינוי לא נראה באופק. או אז הם עשויים להיכנס למעגל קסמים של תסכול ורפיון ידיים, לתחושה ש:"זה לא אפשרי ודבר לא יעזור. זה אבוד – ובשביל מה לנסות בכלל?".
האמת היא, שהם צודקים. כן.
לעשות בדיוק את מה שהם עשו קודם, יביא, קרוב לוודאי, את אותה תוצאה בדיוק!

אם-כן, נשאלת השאלה: "מה צריך לעשות בכדי שהשינוי אכן יהיה יציב ולאורך זמן?" כיצד ניתן לבצע שינוי מבלי לחזור אחורה להרגלים ודפוסים ישנים? התשובה, כמובן, מורכבת מכמה חלקים. הפעם אתמקד בחלק הבסיסי והמרכזי ביותר. החלק שמדבר על חשיבות הרגשות ותפקידם ביצירת שינוי יציב לאורך זמן.

על חשיבות הרגשות מדברים רבים וטובים. זוכה פרס נובל לכלכלה לשנת 2002, הפסיכולוג דניאל כהנמן מתייחס לחשיבות הרגש בתהליך קבלת החלטות בתנאי אי-ודאות. אנתוני רובינס, מומחה בתחום שיפור הביצועים, יועץ למנהיגים וסופר מוערך מתייחס לרגשות כגורם מרכזי ומניע בחיינו האישיים והמקצועיים.

היינו, בכדי ליצור שינוי אפקטיבי, בכדי להתקדם, להשתפר, להצטיין ובעיקר להישאר שם, עלינו לחזק את הרגש כלפי עצמנו. את האמונה ביכולתנו. עלינו לחזק את הביטחון העצמי – הדימוי העצמי והמסוגלות העצמית. תארו לכם אדם שיוצא לטיפוס על הר גבוה. הוא לא מאמין בעצמו. לא חושב שיש לו את זה או שהוא בכלל ראוי להצליח, האם לדעתכם הוא יצליח? האם יש פה סיכוי בכלל? האם יהיו לו לאורך הזמן הכוח והאנרגיה הדרושים?
ולכן, יש להבין שחוסר ביטחון, חשש, עצב ותסכול על כך ש"אינני מספיק!", ש"אין לי את זה", ש:"לי לא מגיע", לא מאפשרים שינוי יציב לאורך זמן. נקודה.
לא מספיק לסגל הרגלי חשיבה ומודעות עצמית ולא מספיק להיות פעילים, אלא בראש ובראשונה עלינו לחזק את הביטחון והדימוי העצמי. אחרת כל הפעילות שבעולם לא שווה.

אדם שהדימוי העצמי שלו נמוך עשוי להתקשות בכלל בלהחליט "מה הוא רוצה?" – להגדיר מטרה או יעד בחייו. אותו אדם יוכל להצהיר, וגם זה לאחר לבטים קשים, ש:"לא טוב לו היכן שהוא נמצא". קרוב לוודאי, שלא טוב לו כבר הרבה זמן, אך לא מודים ממש בהתחלה. נותנים לתחושה למעוך עד שהיא בלתי נסבלת. שנית, תהליך מודעות עצמית עשוי לעתים להובילו לתקיעות על פני צמיחה. ייתכן וישקע בשיפוטיות, ביקורתיות והכאה עצמית. להתעכבות על מציאת כשלים וחסמים. בתוך שכך, ההבנה של מניעים פנימיים או הסתכלות מחודשת בבחירות שלו ובמעשיו עלולים להיתפס כהוכחה (כביכול) לעד כמה איננו ראוי. וזו הרי ממש לא המטרה של התבוננות פנימה.

עבודה של שינוי, הטבה, שיפור ומצוינות לא יכולה להתבסס על יסודות רעועים אלה. היא יכולה להיבנות אך ורק על גבי יסודות איתנים של דימוי עצמי תקין-הערכה עצמית בריאה וביטחון עצמי! ולכן, מכאן מתחילה העבודה.

דימוי עצמי תקין מאפשר לנו להחליט מה אנחנו רוצים, להגדיר מטרה ולהיות חדורי מוטיבציה להשגתה. גם האחריות והיוזמה שינקטו יהיו אחרים לגמרי. ביטחון עצמי ביכולות וקבלה עצמית מאפשרים לנו להיטיב להתמודד עם אכזבות, כישלונות, קצב איטי או סתם אווירה צוננת ולא מפרגנת. דימוי עצמי מלא הערכה וכבוד מאפשר לנו ללמוד את גבולותינו, להיות אסרטיביים, להשפיע לחיוב על חיינו ולעצב אותם באמת כפי שאנו רוצים. ולאורך זמן.

לסיום, אין כוונתי שעיקר העבודה הוא אך ורק סביב יצירת דימוי עצמי חיובי וביטחון עצמי, אלא שאלו הם הבסיס לתהליך של שינוי. בנוסף יש להבין שגם בנושא זה של דימוי עצמי וביטחון עצמי העיקר הוא במתינות – לא מידיי ולא בחוסר.


בהצלחה רבה,
אסנת.

2 comments:

  1. נורא נהנת לקרוא את הבלוג שלך :)

    השבמחק
  2. תודה לך - אני שמחה לשמוע. בהצלחה עם עבודות החרוזים!

    אסנת ברושי-חן

    השבמחק