היינו, על האדם המודרני מוטלת, למעשה, משימה לוליינית, אישית ומקצועית, מהמעלה הראשונה אותה יש לבצע במירב הכישרון והאפקטיביות. ואין זמן מתאים יותר מחג פורים לדון בלוליינות ובלהטוטנות בחיינו הבוגרים ולבחון את הקשר שבין רצינות ו...ליצנות.
נכון הוא שעם התבגרותנו, עולה גם רמת האחריות, המחויבות ואיתם הרצינות בחיינו. בילדות, לא נושאים רוב האנשים, באחריות המלווה את חיינו הבוגרים. אנו חופשיים יותר, קלים יותר - פחות אנשים ומצבים תלויים בנו. עם בגרותנו הדברים משתנים. האחריות כבדה יותר, יש המון מטלות שעלינו לבצע גם אם זה לא ממש "מתאים לנו". ככה זה, נאמר, כשיש ילדים, בן/בת זוג, משכנתא, עסק ו/או עבודה. וכל זאת מבלי שבכלל נגענו בסוגיות של המשפחה המורחבת והתפקידים שם.
אך מלבד האחריות והמחויבות וחוסר הזמן, משהו בהרגשה גם משתנה. הדרך בה אנו רואים את העולם משתנתה. ייתכן מאוד שרוב בני האדם פשוט מקבלים את זה כעובדה מוגמרת. כמהות המעבר מעולם הילדים לעולם המבוגרים. מעין מסע קשה וסיזיפי שכולם עוברים. אנו מקבלים את זה שהחיים מנהלים אותנו ולא אנחנו אותם.
נראה לנו נורמטיבי, חוסר הזמן שבו אנו פועלים, רמות הלחץ והשחיקה שאנו חווים, הרצינות, האחריות במקום העבודה או בעסק, הצורך להגיע ליעדים. אנו הופכים אט אט למעין רובוטים מתוכנתים הפועלים במסגרת קפדנית ותובענית. מסגרת שלא מותירה מקום ו/או כוח ו/או יכולת לשעשוע והנאה. וזה נראה לרובנו נורמאלי. "ככה זה אצל כולם", לא?!
אז זהו, לא בהכרח כך צריך להיות.
כבר נאמר רבות על האסטרטגיה הכושלת הדוגלת ב: "היה כמו כולם". מה לעשות, לא כל בני האדם הם אותו הדבר, ממש כמו האצבעות בכף ידנו. כולנו דומים, אך שונים, וכדאי שנלמד לרקוד את הריקוד האישי שלנו בחיים.
ראשית, יש להבין שחיים שפויים, מאוזנים ומלאי סיפוק יתממשו אם חייכם יהיו אכן שפויים, מאוזנים ומלאי סיפוק. אז כיצד נוסיף נופך של שפיות לחיינו? כיצד מנהלים חיים מאוזנים? כיצד נרגיש סיפוק בחיינו?
כמו-כל דבר בחיים התשובה איננה שחור – לבן והיא גם שונה בין אדם לאדם. עדיין, הוספת קורטוב של שעשוע לחייכם יכול לעשות את העבודה. קורט של הנאה. וראו זה פלא, דווקא הנאה, שעשוע וצחוק יתרמו להצלחתכם ולפיתוח יכולת להטטנות טובה יותר בין כל התפקידים בחייכם.
מה גם שלחיות דרך תפקיד אחד בלבד – בעל עסק, הבוס או העובד – ולהזניח את שאר התפקידים – האבא, האמא, בן/בת הזוג, החבר, בת המשפחה וכן הלאה, גובל בחוסר אחריות וחוסר בגרות.
אולם, התנאי להצלחה קשור בכך שתהיו מוכנים לפרמט את החשיבה שלכם בכל הנוגע לבגרות ורצינות, להטטנות וליצנות. אם תבינו את הכוח שבהנאה ובשעשוע. אם תבינו את התפקיד המרכזי והחשוב שלהם בחיינו גם כבוגרים ואחראים. כל שכן, לעומת החולשה שבכעס, מועקה ותסכול.
אין הדבר אומר שעליכם להפוך לליצנים בקרקס, אלא פשוט להבין שיש מקום לצחוק, שעשוע והומור גם בחייכם הבוגרים. שיש צורך לפנות מקום לכך. בגרות ≠ רצינות בהכרח. אדם יכול להיות בוגר, אחראי, רציני אך אינו צריך לגלוש לרצינות יתר. אין צורך לסגור את הדלת לשעשוע שהוא חלק כה גדול מעולם הילדים. חלק שיכול לשרת אותנו גם כבוגרים במגוון התפקידים, מצבים וההחלטות שאנו נדרשים להם.
אם-כן, פורים מציע סיפתח מושלם לחיבור מחודש ו/או חזק יותר לכל מה שעושה לכם טוב, משעשע, מפחית רצינות יתר ומאפשר אוויר חדש וקליל יותר במערכת: סרט, ספר, בילוי עם הילדים, ריקוד, צילום, פיקניק בחיק הטבע וכמובן מסיבת פורים חוכא ואיטלולא. מותר!
חג פורים שמח,
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה